תומס ג' סרגו'בני במאמרו: "ארגון, שוק וקהילה – אסטרטגיות שינוי - מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?" טוען כי, אסטרטגיות של ארגון ושל שוק טובות לייצר שינוי בבית-הספר לטווח קצר בלבד; ואילו אסטרטגיה קהילתית, לעומת זאת, טובה ליצירת שינויים עמוקים בליבה התפעולית של בית הספר.
ברמה הפילוסופית אכן מעורר המאמר מחשבה, לגבי אופן ההסתכלות על בתי-ספר. האם יש לראות בהם ארגון הדומה לזה שבמגזר העסקי ? האם יש אכן מקום למדדים של התייעלות, של תקנים ועוד. נראה, שגם הכותב מסכים, שאין מקום לבחון כך בתי-ספר, שכן אנו לא מעוניינים לאפשר דריסת רגל לכוחות שוק, שעשויים להכניע את מה שהוא מכנה "המידה הטובה".
כגננת, מצאתי שהמאמר בעייתי: בתפקידי ידועה לי מרכזיות אישיותה של הגננת בכל הנעשה בגן. על פניו נדמה, שכך הם גם פני הדברים בבית הספר: המנהל בוחר את צוות המורים, את מי לקדם, מכתיב את אופי הלימודים, קובע את האווירה, מקצה שעות לימוד בצורה כזו או אחרת וכן תקציבים. המנהל, כתפקיד וכאדם, מגלם בתוכו גם גישה בירוקרטית, גם יכולות מנהיגות, גם את כוחות השוק (לחצים מצד ההורים לעומת לחצים מצד המערכת) וגם גישה קהילתית-תרבותית. לפיכך נראה לי, שהזנחת אסטרטגיות שינוי כגון מנהיגות, מוטיבציה, ארגון ונשיאה באחריות - הללו חותרות תחת מטרות המאמר וההנחות הגלומות בו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה