מה כדאי - צידה לדרך

"אם אתה יוצא לדרך
העולה אל ההרים,

היזהר שלא תיקח
איתך דברים מיותרים.

קח חלום -
לא כבד מדי,
ושמחה -
לא גדולה מדי,
וגם שיר
לא ארוך מדי.
זה די." (לאה נאור)

תקופה של שנה וארבעה חודשים מגיעה לקיצה, תקופה שאליה הגעתי עם הרבה חששות ותהייה.
בתור מובילת גן ניסוי בנושא "מחשב עם כל ילד" הרגשתי כי, אני מעוניינת לרכוש ידע ולהרחיב את הדעת בתחום ולכן בחרתי במגמת תקשוב ולמידה.
הלימודים לאורך התקופה היו מעניינים, מאתגרים ודרשו ממני השקעה, דבר שרק העצים את חווית הלמידה.
ואז בתחילת הסמסטר השני "הפילו" עלינו את הבשורה - עליכם לפתוח בלוג ובכל שבוע לרשום רשומה. מה כותבים ? באיזה דרך ? על אילו נושאים ? שאלות שליוו אותי לאורך התקופה.
ההתחלה לא היתה קלה, כל מידע שקלטתי מסביב והתקשר לנושא התקשוב ישר תויק ונרשם, על מנת שלא יישכח. במהלך הכתיבה מצאתי את עצמי נותנת במה למחשבותיי, רעיונותיי ודעותיי בנושאים השונים, דבר שחייב אותי בחשיבה עמוקה ובראייה כוללת את הדברים. לאורך הדרך הכרתי כלים טכנולוגים חדשים כגון: הוספת תמונה, סרטונים, קישורים ועוד וגם הם באו לידי ביטוי ברשומות השונות. במבט לאחור לאחר כתיבת 42 פוסטים אני רואה את הדרך שעברתי, את הצמיחה וההתפתחות האישית.

"לא אכפת לי מה ארזת
ואת מה אתה אוהב.
מה שבאמת חשוב
זה מה שיש לך בלב"

לאורך התקופה אני מרגישה כי ליבי התמלא בשאיפה לחולל שינוי במערכת, וכן לדעתי השינוי צריך להתחולל מן הבסיס, אל לנו להתעלם משכבת הגיל הרך, גם הם נולדים למאה ה - 21, הם נולדים למציאות בה הטכנולוגיה מקיפה אותנו מכל עבר ולכן, יש לדאוג כבר בגיל הרך לחשוף את הילדים לתכנים המתאימים להם, לפתח בהם יכולות ומיומנויות שונות, שילוו אותם בהמשך דרכם. הפער בין הרצוי למצוי זועק לשינוי וכיום לאחר סיום לימודי אני חשה כי קיבלתי הרבה מאוד כלים, שיעזרו לי להוביל את השינוי בשכבת גיל זו. אני נמנית על צוות חשיבה לקידום התקשוב במערכת הקדם
יסודית בעיר רמת גן אותה מוביל פרופסור רפי נחמיאס וכולי תקווה שצוות זה ישכיל להבין את הדרך אותה יש להנחיל לשטח.

"שב לנוח. זרוק לרוח
את כל מה שמיותר,
ועכשיו בלב בטוח
קח איתך מה שנשאר:

קח חלום - לא כבד מדי,
ושמחה - לא גדולה מדי,
וגם שיר לא ארוך מדי.
זה די".

אז גם אני לוקחת איתי את כל הצידה, שאספתי במהלך התקופה האחרונה, תקופה שתחרט בליבי כתקופה מהנה, ממשיכה עם חלומי ומקווה כי, אכן אוכל לגרום לשינוי במערכת בדרך של דיאלוג והקשבה.
אני רוצה להודות לכל חברי הקבוצה, שהיוו מקור תמיכה ועזרה לאורך התהליך, להיות שייכת לקבוצה כזו זו זכות גדולה.
ולסיום תודה לד"ר גילה קורץ, שמצאתי בה את הרגישות, ההקשבה, הזמינות, האכפתיות וכמובן את המקצועיות וההובלה שלי ושל חברי בתהליך המדהים שעברנו.

מצורף השיר של לאה נאור - צידה לדרך

משחק לט"ו בשבט

לאורך הקורס "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים" בהנחיית פרופסור מיקי קורן הכרנו את הפוטנציאל של שילוב משחקים ממוחשבים ומקוונים בהוראה. במסגרת משימת הסיום של הקורס התבקשנו להפיק משחק לימודי ולהפעילו הלכה למעשה בשטח. לביצוע המשימה חברתי לשרה ועידית חברותיי ללימודים. מאחר וט"ו בשבט בפתח בחרנו להפיק משחק העוסק בנושא שבעת המיניים ומקומות
גידול. המטרות שעמדו לנגד עינינו בפיתוח המשחק היו: להעמיק את הכרת הילדים בנושא שבעת המינים, ובנוסף להכיר לתלמידים סוגי מקומות גידול תוך התאמתם לעצים הגדלים בם.
בחרנו לעשות שימוש במחולל "גלה את התמונה", מכון מופ"ת, מתו"ק, מנהלות האתר: ד"ר ענת אוסטר, המכללה האקדמית בית ברל וד"ר ברכה פלד, המכללה האקדמית בית ברל
בחרנו במחולל זה כי, המחולל מתאים לנושא, מתאים לילדים בכיתה ב' ומאפשר להציג באופן ויזואלי תמונות.
את הניסוי ערכנו בבית ספר "המגן" בהוד השרון בכיתה ב', אותה מחנכת עידית.
בשלב הראשון נערכה הקנייה של הנושא בכיתה תוך שימוש באתרים: "גלים" ו"בריינפופ".
בשלב הבא עבדו הילדים בזוגות או ביחידים בחדר המחשב והתנסו במשחקים השונים.
הכנו שלושה משחקים: המשחק הראשון היה משחק היכרות , שמטרתו לחשוף בפני הילדים את אופן הפעלת המשחק.
המשחק השני – עסק בנושא שבעת המינים ואילו המשחק השלישי עסק במקומות גידול.
תובנות מהפעלת הניסוי:
הילדים התחברו במהירות למשחקים ונהנו מאוד לשחק בהם.
הילדים בחרו לדלג על שלב ההוראות ועברו ישירות למשחק.
הילדים אמרו שבאמצעות המשחקים השונים הם הפנימו את הנושא בצורה טובה יותר וחוויתית.
רפאלי ושיזף (2011) במאמרם: "משחקים רציניים – מה למשחקי מחשב ומערכת החינוך. דוגמא ליישום" טוענים כי, "תפקידו של המשחק גדול מאוד בכל הקשור ללמידה וכי משחקים כוללים את כל מה שנדרש ללמידה: הדמיה של מציאות, החזרה הנדרשת כדי להטמיע תפיסה וכישורים, משוב מידי ומשוב דחוי, הנאה וצחוק, תגמול מידי להצלחה. דווקא בגלל העוצמות האלה משחק הוא אחד הדברים הרציניים ביותר. הוא רציני בגלל האטרקטיביות והכוחות הפדגוגים שלו, בגלל כוחו בהדגמה ובשכנוע ובגלל המשיכה אליו".
אני כגננת מתחברת מאוד לתחום המשחק שהרי רוב הלמידה בגן נעשית תוך כדי משחק. בעקבות ההתנסות החיובית בהפעלת המשחקים השונים נראה לי כי במהלך עבודתי אדאג למצוא משחקים טכנולוגיים משולבי מחשב התואמים את יכולותיהם ורמתם של ילדי גני וכך אוכל להעמיק את ידיעותיהם בנושאים השונים בדרך מהנה וחוויתית.

בתי ספר בנהול עצמי - חזון חדש

בעקבות קריאת מאמרו של יין צ'אנג צ'נג מאמר זה סוקר את היתרונות של בית ספר בניהול עצמי המבוססים על פרדיגמת הלימוד החדשה לעומת בתי הספר המסורתיים הפועלים על פי הפרדיגמה המסורתית. המאה ה – 21 מאופיינת בקצב שינויים מהיר, על מנת לעמוד בשינויים אלה ישנה שאיפה להשיג אפקטיביות חינוכית ולפתח את בתי הספר. על מנת שיתבצע שינוי יש צורך בשיפור התהליכים הפנימיים, נדרש בסיס של ידע חדש ושימוש במשאבים בהוראה ובלמידה כדי להגיע לכל תלמיד ותלמיד. הרעיון הינו לעבור למצב של פרדיגמה משולשת חדשה המדגישה פיתוח אינטליגנציות מרובות תלויות הקשר לתלמיד תוך שילוב בין תהליכי גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית. הרעיון הינו לאפשר לתלמיד לרכוש ידע מגוון בינלאומי, לעשות העברה בין הידע החדש ולהתאימו למקום תוך מתן מענה לצרכים האישיים של כל תלמיד ותלמיד. היתרונות שבלמידה מסוג זה הינן רבות:

1. הפוטנציאל של כל תלמיד יבוא לידי ביטוי בלמידה מסוג זה.

2. כל תלמיד יוכל ללמוד בסגנון הלמידה המתאים לו ואז ההתפתחות של התלמיד תהיה אופטימאלית.

3. התלמיד ילמד כיצד ללמוד, לחשוב וליצור – דבר שיעזור לו בעתיד מאחר והלמידה תמשך לאורך כל ימי חייו.

4. השתתפות בתכניות לימוד מקומיות ובין-לאומיות יכולה להקנות לתלמידים השקפה קהילתית וגלובלית והתנסות שאינה מוגבלת לתחומי בית הספר, דבר שישפיע על תהליך הלמידה שלהם ויהפכו להיות ברמה בין-לאומית.

5. לכל מורה פוטנציאל למידה שונה מרעהו, כל מורה מלמד בסגנון שונה ובעזרת חשיפה למגוון מורים ניתן להגדיל את תרומתם לתלמיד.

6. חשיפה לתוכניות לימוד ומקורות מידע מגוונים ורבים מעשירה את התלמיד וממקסמת את ההזדמנות לייעל את למידתו.

לסיכום, פרדיגמת הלימוד החדשה מעלה בי רצון גדול להגיע לימים חדשים אלה . . .

כיום שיטת הלימוד בבית הספר נתפסת כשיטה מסורתית בה החינוך נתפס כתהליך של "שחזור" הלמידה וזאת במטרה לענות על צורכי החברה. המורה נתפס כבעל הדעה – ובעל המאה, הוא מקור הידע והלימוד המרכזי. בשיטת חינוך זו לא ניתן דגש לשונות הרבה בין התלמידים משני קצוות הסקאלה והנ"ל הולכים לאיבוד במערכת הקיימת. בימינו אנו כאשר העולם הינו כפר גלובלי קטן והילדים שולטים בטכנולוגיות כבר מגיל צעיר חשוב לתת את הדעת לחשיפה הרבה אליה נתונים הילדים בשעות לאחר בית הספר. הילדים כיום הרבה יותר חכמים, סקרנים ויודעים לנצל את הטכנולוגיה לטובתם.

מי ייתן וגם המערכת תדע להשכיל ולנצל את הטכנולוגיה ואת השינויים הרבים הסובבים אותנו על מנת לשפר את הלמידה ואת התהליכים אותם עוברים ילדינו בבתי הספר במטרה להכינם לעולם הגדול.

ביזור או מרכוז במערכת החינוך ?

פרופסור עמי וולנסקי במאמרו "הדיאלקטיקה שבין ביזור למרכוז במערכת החינוך בישראל" מדבר על כך שקיים מתח בהתנהלות בין השלטון המרכזי למשרד החינוך בכל הקשור לבירוקרטיה, פיקוח ובקרה על תהליכים לימודיים.
בתור תושבת העיר רמת גן ונמנית על צוות החינוך בעיר, ניתן לראות כי, במערכת הקדם יסודית, נעשים ניסיונות ביזור אפקטיביים במיוחד לטובת הילד, העצמת כוח ההוראה, ההורים והקהילה.
ניתן להתייחס לעשייה בעיר בצורת משולש כאשר הרשות והפיקוח הינן בבסיס המשולש ובקודקוד המשולש נמצא הילד. הדברים באים לידי ביטוי במספר אופנים: בהקשר לעובדי ההוראה - הרשות פועלת רבות לקדם את הצוותים החינוכיים, הן את הגננות והן את הסייעות על ידי ימי עיון, הדרכות והשתלמויות. בהקשר להורים – העיר רמת גן בחרה מספר מטרות לפיהן היא עובדת: "עד אחרון הילדים", "עם הפנים להורים ולקהילה" ו"פיתוח ההון האנושי" – דבר שבראש וראשונה הוביל להעלאת הישגי התלמידים וכפועל יוצא השפיע על שביעות רצון הוריהם. בעיני חשוב לשלב עבודת צוות בין כל הגורמים כאשר טובת הילד עומדת מול עינינו. אני שואלת את עצמי מה נכון יותר ביזור או מרכוז ? בעיני אין לכך תשובה חד משמעית, הדבר תלוי במספר גורמים כגון: מצב כלכלי, פניות האנשים, המקום ועוד. בעיני יש להציב את האחריות והסמכות בהקשר למערכת החינוך בידי ידיים מקצועיות, ידיים שצמחו מהשטח וראו את הדברים כמו שהם, תוך הצבת יעדים ברורים לדרכי עבודה ומטרות חינוכיות בלי כל קשר להשפעות חיצוניות ופוליטיות, כאשר עלינו להניח בצד שיקולים אשר ישפיעו ויפגעו ביעדים הפדגוגיים שנקבעו.

מתוך: וולנסקי, ע' (1999): הדיאלקטיקה בין ביזור למרכוז. בתוך א' פלד (עורך), יובל למערכת החינוך (עמ' 283-299), ירושלים: משרד החינוך, התרבות והספורט. (תדפיס)

2011 השנה שהיתה . . .

המודל הפיני ללמידה – איך הם עושים את זה הלכה למעשה ?

אתמול בערב צפיתי בתוכנית התחקירים "המקור" של מיקי רוזנטל ורביב דרוקר. בתוכנית הוצג המודל ללמידה על פי פינלנד.
לפי מבחני פיז"ה פינלנד ממוקמת במקום הראשון במבחני המתמטיקה, מדעים ומיומנויות קריאה.
אז איך בעצם הפינים עושים את זה ?
1. חוק חינוך חובה חינם – מגיל 7 ועד האוניברסיטה.
2. דרך הלימוד - הפינים הבינו כי על בית הספר להקנות לילדים כלים כיצד ללמוד, איך להיות יצירתיים מחד וספקנים מאידך. הילדים מקבלים כלים לעולם: הבסיס הוא הקניית מיומנויות קריאה וכתיבה ובהמשך כיצד להתמודד עם בעיות, הבנה, לקיחת אחריות על הלמידה ועל הדברים שהתלמיד עושה.
3. אופן הלמידה - נעשה בקבוצות קטנות של עד 15 תלמידים בקבוצה, המלווה על ידי מורה, שמכירה את התלמיד לאורך מספר שנים, בונה לו תוכנית למידה אישית, מותאמת לצרכיו ויכולותיו, באווירה רגועה ותומכת.
4. אמון – דבר בסיסי בקשר בין התלמיד למורה אשר גורם לכך שהתלמיד מרגיש אחריות על למידתו, כולם סומכים על כולם ומאמינים בכולם. מערכת יחסית בין התלמיד למורה אינה רשמית.
5. לא משאירים אף תלמיד מאחור, קיים מערך גילוי מוקדם לאיתור בעיות אצל התלמידים המטרה לטפל בבעיה בראשיתה על מנת להקטין אותה. לפי הפינים את עגלת החינוך יש לדחוף מאחור מצד המתקשים.
6. צוות ההוראה מורכב ממורים מצוינים המגיעים מהעשירון העליון של בוגרי האוניברסיטאות. מתקיים מיון קפדני לבחירת המועמדים המתאימים ביותר - בקרב הלומדים את מקצוע ההוראה רק 10% מהמועמדים יתקבלו בסופו של דבר לעבודה. המורה נדרש לתואר שני, בעל רצון ללמד ולאהוב את מקצוע ההוראה.
7. מעגל שיפור מתמיד סביב ההוראה, המערכת מציבה את היעד – מה התלמיד צריך לדעת על המורה לפתח את הדרך - מה צריך ללמוד, הדרך לא מוכתבת מלמעלה, היא מגיע מלמטה מהמורים. המורה צריך ליצור תיאוריה משלו, ההנהלה לא נותנת הוראות היא עוזרת למורה להגיע ליעדים
8. מערכת חינוך שוויונית, העיקרון הוא צדק ושיווין, כולם מקבלים אותו חינוך, סומכים על הממשלה והרשויות.
9. ציוד בכיתות - בכיתות יש לוח אינטראקטיבי,מחשבים ניידים ומשחקים. מחצית מזמן השיעור מוקדש לשיעור פרונטלי, שאר הזמן מוקדש להתנסות וללמידה משותפת בין התלמידים.

בעיני ניתן רק להתקנא במערכת חינוך זו אולם על מנת לנסות להתקרב לנעשה בפינלנד חשוב לעשות מספר דברים:
1. דבר ראשון שהסמכות בחינוך תיפול בידי ידיים מקצועיות וריכוזה יהיה בידי הנושאים באחריות הישירה לתלמידים, תוך הצבת יעדים ברורים לציבור התלמידים. אין לאפשר לנהלים חיצוניים ולשיקולים פוליטיים להשפיע או לשחוק יעדים פדגוגיים שנקבעו על ידי בית הספר. יש לראות תמיד את טובת הילד במרכז, כך שיהיה לאזרח נבון ומועיל לחברה.
2. השקעה בצוותים החינוכיים על מנת לקדמם, להכשירם ולהעשירם בתכנים ובטכנולוגיות חדשות, המותאמות לתקופה.
3. צמצום פערים בין התלמידים – יצירת מערכת חינוך שיוויונית.
4. בחירת דרכי עובדה פדגוגיות המותאמות לילדים תוך חשיבה על הדרך ולא על התוצר הסופי.

הלוואי ואכן נצליח להתקדם ואף במעט ביעדים הנ"ל במטרה להעלות את החינוך בישראל.

מחשב האוט, עיפרון אין

דווקא בבית ספר יסודי בעמק הסיליקון בו לומדים ילדים של בכירי חברות הטכנולוגיה בעולם - אין כניסה למחשבים. בית הספר פועל לפי שיטת וולדורף התופסת את הילדות כתקופה של הבשלה של כשרים, איכויות והבנות.

דרך הלימוד הינה חוויתית, משלבת אומנויות כגון: מוזיקה, מלאכה, אוריתמיה (תנועה) ועוד. בבית הספר הזה, שילוב המחשב בלמידה נתפש כמעצור לחשיבה יצירתית, ליחסי אנוש, לתנועה ולקשב.

בעיני זו אמירה מאוד קיצונית, חשוב לשלב בצורה מושכלת בין כל הכלים הקיימים כיום, לא ניתן להתעלם מחדירת הטכנולוגיה לעולמנו, השימוש במחשבים הינו בעצם עוד כלי לשדרוג תהליכי למידה שעוברים התלמידים, בנוסף הוא מאפשר לגשר על פני השונות הגדולה בין התלמידים ומאפשר למידה שיתופית. היום הילדים נולדים לעולם בו שולטת הטכנולוגיה, הם חשופים כבר מגיל צעיר מאוד למגוון מכשירים וביניהם המחשב לכן, בעיני אך טבעי לשלב את המחשב כעוד כלי המאפשר למידה מגוונת, מאתגרת, מקדמת

ולכן אל לנו למנוע מפני ילדינו את השימוש במחשבים.

הכתבה התפרסמה בעיתון - שיעור חופשי, גליון 97, דצמבר 2011