"אינכם מבינים בחינוך ? אינכם יכולים להיות ראשי ועדה" / פרופ' דוד חן

במסגרת הקורס – סוגיות במדיניות החינוך נתבקשנו לקרוא את מאמרו של לארי קיובן – "ושוב חוזרת הרפורמה". השאלה המרכזית שעולה מתוך מאמרו של לארי קיובן הינה מדוע הרפורמות חוזרות על עצמן פעם אחר פעם כמו מטולטלת ? הגישה המרכזית לפי קיובן הייתה גישת המורה במרכז, המורה הינו הדומיננטי, המוביל ובעקבות שינויים שחלו עלתה גישת הילד במרכז – ניסיון לתת לילד במה, לפתח את היצירתיות של הילד. קיובן נותן הסבר לתפיסה מסוימת על החינוך ואז אומר למה התפיסה לא נכונה או לא ישימה במערכת החינוך. כשמדובר במתח בין שתי רפורמות – המורה והתלמיד זוהי מחלוקת – שתי השקפות עולם שונות. על פי קיובן הרפורמות מושפעות מהתקופה שהמדינה עוברת, מלחמות, מצב כלכלי וכדומה וכתוצאה מכך החינוך מושפע מהרבה מאוד גורמים מסביב, הרפורמה לא מתמקדת אך ורק בפדגוגיה. בסוף המאמר – יש נתק בין מה שקורה בכיתה כי המורה הוא אוטונומי, לפעמים מקבלים את הרפורמות אבל לרוב זה לא עובר את סף הכיתה ונשאר בחוץ. לפי דעתי המאמר משקף מציאות קיימת. כל בוקר אנחנו שואלים את עצמנו לגבי הרפורמה בחינוך, האם הרפורמה אכן תהיה נכונה. במהלך 17 שנות עבודתי הייתי עדה לשינויים רבים ולהכנסת רפורמות שונות ומגוונות במערכת החינוך בכלל ובנוגע אלי במערכת הקדם יסודי בפרט. הרפורמות השונות ניסו לתת מקום לשונות בין הילדים, לסגנונות הלמידה השונים, אולם בעיני זהו מאמץ עקר, מעיין זיוף, מנסים לעשות שינוי אבל בעצם המערכת רוצה לשמר את הדברים ולקבע אותם. לפי עניות דעתי רפורמות הן דבר בלתי נמנע, מאחר והמערכת שלנו מושתתת על מקבלי החלטות המנותקים מן השטח, שרי חינוך ועוזריהם – היושבים במגדל השן ומנחיתים השקם וערב שינויים על המערכת, מבלי לבחון את הדברים הלכה למעשה בשטח ולשתף בקבלת ההחלטות את אנשי השטח, המחנכים ולכן כאשר יתחלף הממשל ואת הכסא יאייש שר חדש ועימו יועצים חדשים נחווה מחדש הופעת רפורמה ושינוי. דברים מעין אלה עולים אף מתוך כתבה של פרופסור דוד חן שהתפרסמה בעיתון דה מרקר. דוגמא לכך ניתן לראות בתוכנית התקשוב הלאומית, תוכנית שמתאימה לזמן, למקום, לפוליטיקה ולעסקים, אולם בעוד תקופה מסויימת תבוא מהפיכה חדשה ועימה רצון להתאים את עצמו לרוח התקופה, ולכן רפורמות הינן דבר שהוא בלתי נמנע.