"אינכם מבינים בחינוך ? אינכם יכולים להיות ראשי ועדה" / פרופ' דוד חן

במסגרת הקורס – סוגיות במדיניות החינוך נתבקשנו לקרוא את מאמרו של לארי קיובן – "ושוב חוזרת הרפורמה". השאלה המרכזית שעולה מתוך מאמרו של לארי קיובן הינה מדוע הרפורמות חוזרות על עצמן פעם אחר פעם כמו מטולטלת ? הגישה המרכזית לפי קיובן הייתה גישת המורה במרכז, המורה הינו הדומיננטי, המוביל ובעקבות שינויים שחלו עלתה גישת הילד במרכז – ניסיון לתת לילד במה, לפתח את היצירתיות של הילד. קיובן נותן הסבר לתפיסה מסוימת על החינוך ואז אומר למה התפיסה לא נכונה או לא ישימה במערכת החינוך. כשמדובר במתח בין שתי רפורמות – המורה והתלמיד זוהי מחלוקת – שתי השקפות עולם שונות. על פי קיובן הרפורמות מושפעות מהתקופה שהמדינה עוברת, מלחמות, מצב כלכלי וכדומה וכתוצאה מכך החינוך מושפע מהרבה מאוד גורמים מסביב, הרפורמה לא מתמקדת אך ורק בפדגוגיה. בסוף המאמר – יש נתק בין מה שקורה בכיתה כי המורה הוא אוטונומי, לפעמים מקבלים את הרפורמות אבל לרוב זה לא עובר את סף הכיתה ונשאר בחוץ. לפי דעתי המאמר משקף מציאות קיימת. כל בוקר אנחנו שואלים את עצמנו לגבי הרפורמה בחינוך, האם הרפורמה אכן תהיה נכונה. במהלך 17 שנות עבודתי הייתי עדה לשינויים רבים ולהכנסת רפורמות שונות ומגוונות במערכת החינוך בכלל ובנוגע אלי במערכת הקדם יסודי בפרט. הרפורמות השונות ניסו לתת מקום לשונות בין הילדים, לסגנונות הלמידה השונים, אולם בעיני זהו מאמץ עקר, מעיין זיוף, מנסים לעשות שינוי אבל בעצם המערכת רוצה לשמר את הדברים ולקבע אותם. לפי עניות דעתי רפורמות הן דבר בלתי נמנע, מאחר והמערכת שלנו מושתתת על מקבלי החלטות המנותקים מן השטח, שרי חינוך ועוזריהם – היושבים במגדל השן ומנחיתים השקם וערב שינויים על המערכת, מבלי לבחון את הדברים הלכה למעשה בשטח ולשתף בקבלת ההחלטות את אנשי השטח, המחנכים ולכן כאשר יתחלף הממשל ואת הכסא יאייש שר חדש ועימו יועצים חדשים נחווה מחדש הופעת רפורמה ושינוי. דברים מעין אלה עולים אף מתוך כתבה של פרופסור דוד חן שהתפרסמה בעיתון דה מרקר. דוגמא לכך ניתן לראות בתוכנית התקשוב הלאומית, תוכנית שמתאימה לזמן, למקום, לפוליטיקה ולעסקים, אולם בעוד תקופה מסויימת תבוא מהפיכה חדשה ועימה רצון להתאים את עצמו לרוח התקופה, ולכן רפורמות הינן דבר שהוא בלתי נמנע.

מודל החדשנות של רוג'רס

במסגרת הכנת הסמינריון הפנתה אותנו ד"ר גילה קורץ לקרוא אודות רוג'רס ומודל החדשנות שלו. מתוך החומר עולה כי, הפצת חדשנות על פי רוג'רס היא תהליך, שבאמצעותו מועברת החדשנות בערוצים מסוימים, במשך הזמן, בין חבריה של מערכת חברתית (מיודוסר ואחרים, 2006), זהו תהליך המשלב בתוכו הן את הפרט והן את הארגון, כאשר במהלך הדרך קיימת תקשורת בין השניים על מנת להגיע להבנה הדדית. במהלך התהליך ישנם חמישה שלבים: 1. ידע – המאמצים נחשפים לחידוש, שומעים ולומדים על קיומו. 2. שכנוע - שלב בו המאמצים משתכנעים בערכו של החידוש ומאמצים עמדה חיובית כלפיו. 3. קבלת החלטה – המאמצים מוכנים לאמץ את החדשנות, ולו רק לצורך בחינתה בפועל. 4. יישום – שלב בו המאמצים מתנסים הלכה למעשה בחידוש – קרי בטכנולוגיה. 5. אשרור – שלב בו המאמצים מעריכים את הטכנולוגיה ומחליטים האם לאמצה או לזנוח אותה. התיאוריה של רוג'רס מבחינה בין תהליך הפצת החדשנות לבין תהליך אימוץ החדשנות. בתוך התהליך ישנם ארבעה אלמנטים מרכזיים – חדשנות נתפסת – האופן בו האדם תופס את הרעיון כחדש, אופן זה הינו סובייקטיבי ואינו קשור לזמן. התקשורת – בשעה שברצוננו להפיץ חדשנות אינטראקציה בין אנשים הינה הדרך הבסיסית להעברת המסר בין האנשים שיודעים על הרעיון לבין אלה שעדיין אל יודעים עליו. המערכת החברתית – הסביבה החברתית לה משתייך הפרט ובה הוא פועל. הזמן – מרגע שהאדם שומע על החדשנות ועד שהוא מחליט לאמצה הוא עובר תהליך מנטאלי. זהו תהליך אישי המושפע מדפוסי התנהגות שונים של הפרט. רוג'רס, שבדק את אופן הכנסת חדשנות טכנולוגית בקרב מורים, הציע לחלק את המורים לחמש קבוצות: מורים חדשניים = נלהבים לעשות שימוש בטכנולוגיה ונמצאים בחזית, מאמצים מקדימים = מורים שעושים שימוש מוצלח בטכנולוגיה ומשמשים דגם לאחרים, הרוב המקדים = נזהרים לגבי אימוץ הטכנולוגיה וממתינים לתוצאות השימוש בה, הרוב המאחר = מחכים עד שילחצו עליהם לעשות שימוש בטכנולוגיה, או עד שישתכנעו לגבי יתרונות השימוש בה; והמתמהמהים = האחרונים שיאמצו את השינוי. בתור אחת, שרואה את עצמה כחדשנית, אני מודעת לקושי הגדול בהכנסת שינויים לתוך המערכת בכלל ולגני הילדים בפרט. קושי זה נובע מהצורך לשמר על רוח הגן. אולם, השינויים שעוברים על החברה לא פוסחים על גן הילדים, לא ניתן להתעלם מכניסתה של טכנולוגיה חדשה לגן הילדים ולכן חשוב לדעת כיצד "לנצל" את החדשנות ולרתום אותה לעשייה היום יומית בגן. אל לנו לפחד מפני הקידמה והחידוש, עלינו ליצור מצב שבו יעשה שימוש במשאב החדש, קרי המחשב, בצורה מושכלת, תוך התאמתו לגיל הילדים וליכולותיהם. נשאלת השאלה כיצד יוצרים את המהפך ? כיצד רותמים את הגננות לאימוץ הטכנולוגיה ? בעיני זו שאלה כלל לא פשוטה והתהליך הינו ארוך ומורכב. בשלב הראשוני, כפי שטען רוג'רס, עלינו לחשוף את הגננות למחשב, לשימוש שנעשה בו בגן תוך מתן דוגמאות מהשטח, כי רק דרך חשיפתן לדברים המוחשיים, ולתהליך שאותו עוברים הילדים בגן הן יבינו את היתרונות בשימוש במחשב בגן הילדים. חשוב בשלב הראשוני למזער את החרדה מפני המחשב ולהפנים כי, המחשב הוא חלק בלתי נפרד מחיינו במאה ה – 21, ולכן עליהן לעשות את הצעד הראשוני לקבל החלטה - לנסות ולאמץ את החדשנות ולהכניסה לתוך גן הילדים. במהלך הדרך חשוב מאוד בעיני לתמוך בגננות, על מנת שידבקו בתהליך, להיות איתן בדרך, ללוות אותן יד ביד, להקשיב, להסביר ולעודד כי, כל שינוי, ואפילו הקטן ביותר, במידה ולא יעשה בצורה מושכלת לאורך הזמן לא ישרוד ולא יוטמע הלכה למעשה בשטח.