ליקוי ירח

”דוד ירח בשמים
לא עצם את העיניים:
כל הלילה לא ישן,
במקטרת מעשן.

והעשן עף לו עף
לכוכבים אל תוך האף.
הכוכבים מתרגשים,
כל הלילה מתעטשים:
עט-שי !

עט-שי !" (אנדה עמיר פינקרפלד)

ביום שבת האחרון התרחש ליקוי ירח בשמים. כהכנה לקראת מאורע זה ביקשתי מהילדים שביום שבת אחה"צ יתבוננו במראה השמים, הסברתי להם שהולך לקרות בשמים משהו מיוחד.

כאשר הילדים הגיעו ביום ראשון לגן הם היו מלאי חוויות וסיפרו ש:

"פתאום נהיה חושך ולא ראו את הירח"

"הירח היה בצבע שחור ולבן"

"הירח ירד למטה לשמים, ואז פתאום הירח נעלם ואז בסוף הוא חזר לעיגול מלא"

הסברתי לילדים שלתופעה קוראים ליקוי ירח ובה הירח, כדור הארץ והשמש נמצאים באותו מישור (קו)- וכדור הארץ (הנמצא ביניהם) יוצר קונוס של צל המוטל על הירח. לכאורה אמור הירח להיות מאופל לחלוטין בזמן הליקוי אבל בגלל שבירת אור השמש באטמוספירה של כדור הארץ ניתן לראות את הירח מואר בגוון חיוור. בחרתי לשתף את הילדים ולהראות להם סרטון קצר המתאר את התופעה והילדים אחר כך בחרו לצייר בתוכנת הצייר ציורים בנושא.

בעיני דרך עבודה זו בה משלבים למידה חוויתית ויישומית הלכה למעשה הינה למידה משמעותית עבור הילדים ובודאי שתותיר חותם עליהם בעתיד.

בעקבות תומס ג' סרגו'בני

תומס ג' סרגו'בני במאמרו: "ארגון, שוק וקהילה – אסטרטגיות שינוי - מהי דרך הפעולה המיטבית לשינויים עמוקים בבית הספר?" טוען כי, אסטרטגיות של ארגון ושל שוק טובות לייצר שינוי בבית-הספר לטווח קצר בלבד; ואילו אסטרטגיה קהילתית, לעומת זאת, טובה ליצירת שינויים עמוקים בליבה התפעולית של בית הספר.
ברמה הפילוסופית אכן מעורר המאמר מחשבה, לגבי אופן ההסתכלות על בתי-ספר. האם יש לראות בהם ארגון הדומה לזה שבמגזר העסקי ? האם יש אכן מקום למדדים של התייעלות, של תקנים ועוד. נראה, שגם הכותב מסכים, שאין מקום לבחון כך בתי-ספר, שכן אנו לא מעוניינים לאפשר דריסת רגל לכוחות שוק, שעשויים להכניע את מה שהוא מכנה "המידה הטובה".

כגננת, מצאתי שהמאמר בעייתי: בתפקידי ידועה לי מרכזיות אישיותה של הגננת בכל הנעשה בגן. על פניו נדמה, שכך הם גם פני הדברים בבית הספר: המנהל בוחר את צוות המורים, את מי לקדם, מכתיב את אופי הלימודים, קובע את האווירה, מקצה שעות לימוד בצורה כזו או אחרת וכן תקציבים. המנהל, כתפקיד וכאדם, מגלם בתוכו גם גישה בירוקרטית, גם יכולות מנהיגות, גם את כוחות השוק (לחצים מצד ההורים לעומת לחצים מצד המערכת) וגם גישה קהילתית-תרבותית. לפיכך נראה לי, שהזנחת אסטרטגיות שינוי כגון מנהיגות, מוטיבציה, ארגון ונשיאה באחריות - הללו חותרות תחת מטרות המאמר וההנחות הגלומות בו.

למידה תלוית הקשר

חג החנוכה קרב ובא ובמסגרת הקניית מיומנויות לילדי הגן אנו

עוסקים בתוכנת הצייר.

כדי להסביר לילדים את נושא – "העתק הדבק" סיפרתי לילדים

סיפור, שהעלה בתוכו את סוגית העתקה. שאלתי את הילדים כיצד

אני יכולה ליצור את אותו הדף בכפילות ? תשובות הילדים היו

מתוחכמות: תצלמי במצלמה שלך, תסרקי במחשב, תדפיסי את

הדף, תלכי לחנות ושם יצלמו לך במכונת צילום. לכל תשובה שהילדים

העלו הייתה לי תשובה, שגרמה להם להמשיך ולחשוב על פתרון עד שאחת

הבנות אמרה: "תשימי את הדף ומעליו עוד דף ותעתיקי".

בשלב זה הצגתי בפני הילדים מוצג ארכאי – נייר קופי, כמובן שהילדים לא הכירו את הנייר

ולאחר הדגמה קצרה שלי, התלהבו מאוד מ"ההמצאה המדהימה" כדבריהם.

בשלב זה נגשו הילדים לעבודה וציירו בעט בזוגות כאשר נייר הקופי נמצא בין הדפים ובסיום

הפרידו את הדפים וכל אחד צבע כרצונו את הציור המשותף. רק לאחר שהילדים הבינו,

חוו והתנסו בפעילות זו בצענו העברה למחשב – הסברתי לילדים כי גם במחשב ניתן להעתיק

דברים – לדוגמא כאשר הם מציירים חנוכייה הם יכולים להעתיק את הנר ואז החנוכייה תהיה

סימטרית.

פעולת – העתק הדבק בתוכנת הצייר הינה מורכבת ולכן דאגתי להכין לילדים ספרון עם הסברים

בשלבים כיצד עליהם לפעול על מנת לבצע את הפעולה.

בעיני סוג כזה של למידה הינה משמעותית, הרעיון ללמד את הילדים באופן חוויתי ורק לאחר מכן

לבצע למידה וירטואלית. חשוב שהלמידה תהיה תלוית הקשר לנושא הנלמד בגן ולא "תונחת"

על הילדים רק בגלל ש"צריך ללמדם נושא זה" – דבר בו אני נתקלת הרבה פעמים בעת

ביקוריי בגנים.

מצרפת תמונה ובה ילדי הגן פועלים בזוגות ובנוסף עבודה של אחד מילדי הגן בתוכנת הצייר.

"אינכם מבינים בחינוך ? אינכם יכולים להיות ראשי ועדה" / פרופ' דוד חן

במסגרת הקורס – סוגיות במדיניות החינוך נתבקשנו לקרוא את מאמרו של לארי קיובן – "ושוב חוזרת הרפורמה". השאלה המרכזית שעולה מתוך מאמרו של לארי קיובן הינה מדוע הרפורמות חוזרות על עצמן פעם אחר פעם כמו מטולטלת ? הגישה המרכזית לפי קיובן הייתה גישת המורה במרכז, המורה הינו הדומיננטי, המוביל ובעקבות שינויים שחלו עלתה גישת הילד במרכז – ניסיון לתת לילד במה, לפתח את היצירתיות של הילד. קיובן נותן הסבר לתפיסה מסוימת על החינוך ואז אומר למה התפיסה לא נכונה או לא ישימה במערכת החינוך. כשמדובר במתח בין שתי רפורמות – המורה והתלמיד זוהי מחלוקת – שתי השקפות עולם שונות. על פי קיובן הרפורמות מושפעות מהתקופה שהמדינה עוברת, מלחמות, מצב כלכלי וכדומה וכתוצאה מכך החינוך מושפע מהרבה מאוד גורמים מסביב, הרפורמה לא מתמקדת אך ורק בפדגוגיה. בסוף המאמר – יש נתק בין מה שקורה בכיתה כי המורה הוא אוטונומי, לפעמים מקבלים את הרפורמות אבל לרוב זה לא עובר את סף הכיתה ונשאר בחוץ. לפי דעתי המאמר משקף מציאות קיימת. כל בוקר אנחנו שואלים את עצמנו לגבי הרפורמה בחינוך, האם הרפורמה אכן תהיה נכונה. במהלך 17 שנות עבודתי הייתי עדה לשינויים רבים ולהכנסת רפורמות שונות ומגוונות במערכת החינוך בכלל ובנוגע אלי במערכת הקדם יסודי בפרט. הרפורמות השונות ניסו לתת מקום לשונות בין הילדים, לסגנונות הלמידה השונים, אולם בעיני זהו מאמץ עקר, מעיין זיוף, מנסים לעשות שינוי אבל בעצם המערכת רוצה לשמר את הדברים ולקבע אותם. לפי עניות דעתי רפורמות הן דבר בלתי נמנע, מאחר והמערכת שלנו מושתתת על מקבלי החלטות המנותקים מן השטח, שרי חינוך ועוזריהם – היושבים במגדל השן ומנחיתים השקם וערב שינויים על המערכת, מבלי לבחון את הדברים הלכה למעשה בשטח ולשתף בקבלת ההחלטות את אנשי השטח, המחנכים ולכן כאשר יתחלף הממשל ואת הכסא יאייש שר חדש ועימו יועצים חדשים נחווה מחדש הופעת רפורמה ושינוי. דברים מעין אלה עולים אף מתוך כתבה של פרופסור דוד חן שהתפרסמה בעיתון דה מרקר. דוגמא לכך ניתן לראות בתוכנית התקשוב הלאומית, תוכנית שמתאימה לזמן, למקום, לפוליטיקה ולעסקים, אולם בעוד תקופה מסויימת תבוא מהפיכה חדשה ועימה רצון להתאים את עצמו לרוח התקופה, ולכן רפורמות הינן דבר שהוא בלתי נמנע.

מודל החדשנות של רוג'רס

במסגרת הכנת הסמינריון הפנתה אותנו ד"ר גילה קורץ לקרוא אודות רוג'רס ומודל החדשנות שלו. מתוך החומר עולה כי, הפצת חדשנות על פי רוג'רס היא תהליך, שבאמצעותו מועברת החדשנות בערוצים מסוימים, במשך הזמן, בין חבריה של מערכת חברתית (מיודוסר ואחרים, 2006), זהו תהליך המשלב בתוכו הן את הפרט והן את הארגון, כאשר במהלך הדרך קיימת תקשורת בין השניים על מנת להגיע להבנה הדדית. במהלך התהליך ישנם חמישה שלבים: 1. ידע – המאמצים נחשפים לחידוש, שומעים ולומדים על קיומו. 2. שכנוע - שלב בו המאמצים משתכנעים בערכו של החידוש ומאמצים עמדה חיובית כלפיו. 3. קבלת החלטה – המאמצים מוכנים לאמץ את החדשנות, ולו רק לצורך בחינתה בפועל. 4. יישום – שלב בו המאמצים מתנסים הלכה למעשה בחידוש – קרי בטכנולוגיה. 5. אשרור – שלב בו המאמצים מעריכים את הטכנולוגיה ומחליטים האם לאמצה או לזנוח אותה. התיאוריה של רוג'רס מבחינה בין תהליך הפצת החדשנות לבין תהליך אימוץ החדשנות. בתוך התהליך ישנם ארבעה אלמנטים מרכזיים – חדשנות נתפסת – האופן בו האדם תופס את הרעיון כחדש, אופן זה הינו סובייקטיבי ואינו קשור לזמן. התקשורת – בשעה שברצוננו להפיץ חדשנות אינטראקציה בין אנשים הינה הדרך הבסיסית להעברת המסר בין האנשים שיודעים על הרעיון לבין אלה שעדיין אל יודעים עליו. המערכת החברתית – הסביבה החברתית לה משתייך הפרט ובה הוא פועל. הזמן – מרגע שהאדם שומע על החדשנות ועד שהוא מחליט לאמצה הוא עובר תהליך מנטאלי. זהו תהליך אישי המושפע מדפוסי התנהגות שונים של הפרט. רוג'רס, שבדק את אופן הכנסת חדשנות טכנולוגית בקרב מורים, הציע לחלק את המורים לחמש קבוצות: מורים חדשניים = נלהבים לעשות שימוש בטכנולוגיה ונמצאים בחזית, מאמצים מקדימים = מורים שעושים שימוש מוצלח בטכנולוגיה ומשמשים דגם לאחרים, הרוב המקדים = נזהרים לגבי אימוץ הטכנולוגיה וממתינים לתוצאות השימוש בה, הרוב המאחר = מחכים עד שילחצו עליהם לעשות שימוש בטכנולוגיה, או עד שישתכנעו לגבי יתרונות השימוש בה; והמתמהמהים = האחרונים שיאמצו את השינוי. בתור אחת, שרואה את עצמה כחדשנית, אני מודעת לקושי הגדול בהכנסת שינויים לתוך המערכת בכלל ולגני הילדים בפרט. קושי זה נובע מהצורך לשמר על רוח הגן. אולם, השינויים שעוברים על החברה לא פוסחים על גן הילדים, לא ניתן להתעלם מכניסתה של טכנולוגיה חדשה לגן הילדים ולכן חשוב לדעת כיצד "לנצל" את החדשנות ולרתום אותה לעשייה היום יומית בגן. אל לנו לפחד מפני הקידמה והחידוש, עלינו ליצור מצב שבו יעשה שימוש במשאב החדש, קרי המחשב, בצורה מושכלת, תוך התאמתו לגיל הילדים וליכולותיהם. נשאלת השאלה כיצד יוצרים את המהפך ? כיצד רותמים את הגננות לאימוץ הטכנולוגיה ? בעיני זו שאלה כלל לא פשוטה והתהליך הינו ארוך ומורכב. בשלב הראשוני, כפי שטען רוג'רס, עלינו לחשוף את הגננות למחשב, לשימוש שנעשה בו בגן תוך מתן דוגמאות מהשטח, כי רק דרך חשיפתן לדברים המוחשיים, ולתהליך שאותו עוברים הילדים בגן הן יבינו את היתרונות בשימוש במחשב בגן הילדים. חשוב בשלב הראשוני למזער את החרדה מפני המחשב ולהפנים כי, המחשב הוא חלק בלתי נפרד מחיינו במאה ה – 21, ולכן עליהן לעשות את הצעד הראשוני לקבל החלטה - לנסות ולאמץ את החדשנות ולהכניסה לתוך גן הילדים. במהלך הדרך חשוב מאוד בעיני לתמוך בגננות, על מנת שידבקו בתהליך, להיות איתן בדרך, ללוות אותן יד ביד, להקשיב, להסביר ולעודד כי, כל שינוי, ואפילו הקטן ביותר, במידה ולא יעשה בצורה מושכלת לאורך הזמן לא ישרוד ולא יוטמע הלכה למעשה בשטח.

גלעד כאן

יוצא לאור / מילים ולחן: אהוד בנאי

השביל הזה מתחיל כאן

בין סניף בנק למעיין

לא סלול, לא תמיד מסומן

השביל הזה מתחיל כאן.

חוצה את העיר

עולה על ההר

ממשיך על הים

ממשיך גם מחר

חותך באוויר, בין הבתים

יוצא אל האור אל חיים חדשים.

לך עליו, עלה עליו עכשיו

לך עליו, עלה עליו עכשיו

מלאכי ציפורים מעליך

מלווים את צעדיך

מרחוק נדלק אור

אל תסטה כדי שתוכל לחזור.

השיר הזה מתחיל כאן

כחול על הדף הלבן

לא גמור, לא תמיד מכוון

השיר הזה מתחיל כאן.

חוצה את העיר

עולה על ההר

ממשיך על הים

ממשיך גם מחר

חותך באוויר, בין אנשים

יוצא אל האור אל חיים חדשים.

היום ילד אחד קיבל את חייו בחזרה ואמא אחת ואבא אחד יכולים סוף, סוף להירגע. אחרי 1941 ימים גלעד בבית. ילד בן 25, שהעביר חמישית מחייו בשבי, אין לדעת כיצד ישקם את חייו, אבל יש לו הזדמנות לשיקום ולחיים. אני גאה להיות שייכת למדינה הזו, המדינה שלנו היא מיוחדת במינה, מדינה שמוכנה לספוג ולתת תמורת חייל אחד בודד מעל 1000 אסירים, המחיר הזה הינו התמורה הישראלית אשר בבסיסה עומד הרעיון של חובה מוסרית כלפי חילינו, הערבות ההדדית אצלנו היא לא רק סיסמא. זה יום בו מתערבבים להם יחד שמחה, אופטימיות וכאב.

אז ילד צא לאור - אל חיים חדשים כי, כולנו נלווה את צעדייך.

התפוח הגדול - "נפל"

אתמול יום ה' 6.10.2011 הלך לעולמו סטיב גו'בס - הסמל, המוח והפנים של הטכנולוגיה, ששינתה את חייהם של מאות מיליונים. בהודעה רשמית של החברה נכתב: "אפל איבדה איש חזון וגאון יצירתי והעולם איבד אדם מדהים. אלו מאיתנו שזכו להכיר את סטיב ולעבוד אתו איבדו חבר קרוב ומורה מעורר השראה. סטיב מותיר מאחוריו חברה שרק הוא יכול היה לבנות, ורוחו תהיה תמיד אבן היסוד של אפל".

גו'בס עמד בראש החנית של המהפכה הדיגיטאלית ובמהלך חייו נרשמו על שמו 317 פטנטים. בין המצאותיו החשובות היוף המצאת המחשב האיש הראשון בעולם, הקמת חברת Pixar, שהציגה סרטי אנימציה ממוחשבים, המצאת ה - iMac - המחשב בעל קישור פנימי לאינטרנט, המצאת ה - iPod - נגן מולטימדיה, שאפשר לקחת אותו לכל מקום, המצאת ה - iPhone - טלפון חכם הכולל צג מגע רב נקודתי והמצאת ה - iPad2 - מסך מגע (טאבלט) שהוא מחשב.

בהרצאתו מלפני 6 שנים באוניברסיטת סטנפורד אמר גו'בס כי "אל לנו להתפשר, עלינו לעשות מה שאנחנו אוהבים וללכת בעקבות הלב". בנוסף דיבר גו'בס על המוות ואמר: "מוות הוא הייעוד שכולנו חולקים. כך זה צריך להיות, משום שהמוות הוא כנראה ההמצאה הגדולה של החיים. הוא אמצעי השינוי של החיים. הוא מפנה את הישן כדי לתת דרך לחדש". ראיתי את ההרצאה לפני תקופה ארוכה ובעקבות מותו צפיתי שוב בקטע - דבריו קיבלו משמעות כל כך עמוקה ונגעו בי, הנאום שלו היה מלא עוצמה והפך בעצם למעיין צוואה בחייו - יהי זכרו ברוך.

מצרפת את נאומו של סטיב גו'בס משנת 2005 באוניברסיטת סטנפורד.

בהכנת הרשומה נעזרתי בעיתונים: ידיעות אחרונות וישראל היום.